פבר' 01 2009
על קפה ומאפה
נראה לי כל פעם בית קפה אחר מצטרף לרשימת ה"קפה ומאפה, ב – 18 שקל או 12 שקל, וזו ממש עסקה מצויינת כאשר אני חושבת על המאפים הטריים שהיפים שבתי קפה אלו יודעים למכור.
במציאות, לפחות זו שאני פגשתי, המאפה שהיה מונח לי שם בצלחת, ליד הקפה, נראה מבוייש, ומיובש. ואני רואה לו בחריצי השמרים את השנים, את ההרגשה, ושומעת אותו : אני יודע שלא לי חיכית.
טמבל, 
כן לך חיכיתי, אבל לא עכשו. שהייתי בת עשר, מגיעה לעתים רחוקות העיריה, ורואה אותך, במין צלחת פלסטיק כזו סגור עם מכסה זכוכית עגול גבוה, ביחד עם ערמה של עוד עוגות שמרים, הייתי מתה שיקנו לי אותך, אבל לא היה כסף. אבל עכשו, שאחד הדברים היותר כיפיים בשבילי זה סתם לשבת בקפה ולבקש את המאפים הטריים, הטעימים, הנפלאים שיש … , עכשו אתה בא? עכשו באים? מה קרה? הבעל בית הקפיא את כולכם במשך עשרות שנים ומוכר אתכם לבעלי בתי הקפה והם מציעים אתכם ב – 18 שקל ופחות + קפה? כעת גם אם יתנו לי 18 שקל – לא תודה, זהו, כבר לא מעונינת בך יותר ….. בבקשה, בבקשה, בבקשה, לא להעלב. אבל היום אני אוכלת רק מה שאני אוהבת ועושה לי טוב. אתה יודע מה, שב כאן לידי, שנינו לא נולדנו היום, אשלם עליך ואפדה אותך מההקפאה, נראה מה נעשה אח"כ, נמצא משהו.
ב – 18 שקל, וגם פחות.
מקסים!